סירוב לבדיקת פוליגרף 

היחס אל מכשיר הפוליגרף

מכשיר הפוליגרף עורר מאז הופעתו בעולם ויכוחים סוערים. צרפת הפכה את בדיקת הפוליגרף לעבירה פלילית. בתי המשפט של יפן, לעומת זאת, עושים בו שימוש נרחב.

בישראל היו שופטים שגרסו כי בתודעת הציבור השתרשה הדעה שיכולת ההבחנה בין אמת ושקר נמסרה לשופטים בלבד, לכן תהא זו פגיעה עצמית אם בתי המשפט יתנו תוקף להסכמים המעבירים את ההכרעה בדין מהשופט למפעיל הפוליגרף.

בחודש אפריל 1988, קבע בית המשפט העליון, תוך כדי חילוקי דעות חריפים, כי אם הצדדים הסכימו למסור את בדיקת מהימנות העדים לפוליגרף, הרי השופט חייב לפסוק על פי בדיקת הפוליגרף אפילו מונח בפניו מסמך ממנו עולה כי בדיקת הפוליגרף בטעות יסודה.

דעת הרוב היתה כי "כאשר בעלי הדין הסכימו ביניהם על דרך סיום הסכסוך (באמצעות הפוליגרף), שוב אין בירור האמת משמש מטרה כלשהי מבחינת ההליך השיפוטי". מסקנת השופטים היתה כי בין הסכם לאמת - "הסכם עדיף, בחינת יקוב החוזה את ההר".

מי שסבר כי בכך תבואנה לקיצן ההתדיינויות בנוגע להסכמי הפוליגרף טעה. אחת השאלות הקשות שנותרה עדיין פתוחה היא מה דינו של מבוטח אשר חתם על הסכם פוליגרף, אך מסרב ללכת לבדיקה. עד שתנתן הכרעה בבית המשפט העליון ניתנים בסוגיה זו על ידי הערכאות הראשונות פסקי הדין סותרים, כל שופט מטעמו.

האירוע

אחד מפסקי הדין הללו ניתן בענינה של כרמלה עבד אשר מכוניתה נגנבה ממנה והיא חתמה עם חברת הביטוח שלה, מנורה, על הסכם פוליגרף. בניגוד להתחיבותה סירבה עבד ללכת לבדיקה.

הסכם פוליגרף-חוזה אחיד

השופט, יעקב צבן, בבית משפט השלום בירושלים קבע כי הסכם הפוליגרף נוסח בידי מנורה על טופס עם תנאים קבועים מראש, כדי שישמש אותה ביחסיה עם מבוטחים, אשר קשה למנורה לגבש דעה סופית לגבי תביעתם.

אמנם עבד לא אולצה לחתום על ההסכם, אך אין כל ספק שמעמדה כלפי מנורה הוא מעמד של חלש מול חזק. לדעת השופט זהו חוזה אחיד ולבית המשפט מסורה הסמכות לבטל או לשנות בו חלקים שיש בהם כדי לקפח את המבוטחים.

קביעת זהות הבודק על ידי המבטח

הסעיף הראשון שעורר את מורת רוחו של השופט היה זה אשר קבע כי הבדיקה תיערך על ידי בודק במכון פוליגרף עצמאי, אך זהות הבודק תקבע על ידי חברת מנורה.

השופט משתמש בסמכותו ומשנה סעיף זה כך, שחברת הביטוח והמבוטח בהסכמה הדדית יקבעו מי יהיה בודק הפוליגרף.

ויתור על התביעה לתגמולי ביטוח

את התנאי הבעייתי והבוטה ביותר רואה השופט בסעיף הקובע שאם עבד תמנע מלהבדק בפוליגרף היא תוותר על כל תביעותיה בגין גניבת רכבה. בעצם מדובר כאן בשלילת אפשרות הפניה לבית המשפט שהיא זכות מהותית ראשונה במעלה. מכיוון שסעיף זה מצוי בחוזה אחיד ולא בהסכם שנעשה תוך התקשרות חופשית אמיתית, הרי יש לבטלו. לדברי השופט עדיף היה אילו סעיף זה לא היה בא לעולם מלכתחילה שכן הוא מהווה כלשונו "פגיעה בסדרי המשטר המשפטי".

התוצאה הסופית היתה שהשופט התעלם מהסכם הפוליגרף ולא חייב את כרמלה עבד לעבור את הבדיקה.

מסמך 15